שיטת 4 השלבים של שמחה אייזנר להפסקת התקפי חרדה
 

האם לספר לאנשים על התקפי החרדה?

אם אתה סובל מהתקפי חרדה, ייתכן ואתה מתלבט האם לשתף את המשפחה שלך, את החברים שלך או את העמיתים שלך במקום העבודה בבעיה.

מצד אחד, אתה חושב שאולי לספר על הבעיה יעזור לך לקבל תמיכה או הבנה לקשיים שונים שאתה מפגין. מצד שני, אתה חושש שאולי הם לא יקבלו את המצב שלך ויפנו לך עורף.

אם כן, מהי הדרך הנכונה לפעול?

התשובה היא:

נחלק את סוגי האנשים שאותם ייתכן ותשתף ל-2 קבוצות.

הקבוצה הראשונה היא אנשים שאתה מחוייב אליהם, כמו בני משפחה קרובים או עמיתים במקום העבודה.

הקבוצה השנייה היא אנשים שאתה לא מחוייב אליהם באיזשהו אופן.

בתוך הקבוצה הראשונה (האנשים שאתה מחוייב אליהם), יש 2 אפשרויות אלו אנשים נמצאים שם:

האפשרות הראשונה היא שיש בקבוצה זו אנשים המסוגלים "להכיל" אנשים עם קושי נפשי. במקרה זה, תוכל לספר להם ולקבל מהם תמיכה.

האפשרות השנייה היא, שקבוצה זו אינה מכילה אנשים המסוגלים "להכיל" בעיה נפשית מסוג מסויים. אם זהו המקרה אצלך, עדיף שלא תשתף אותם בהתקפים.

אם תשתף אותם, במקום "להבין" אותך ולתמוך בך, ההפך עלול לקרות. הם עלולים לפחד שאתה "משוגע", שאולי תפגע בהם, שאולי אתה לא חושב בצורה הגיונית, שאולי תברח מהם וכו' וכו'. כלומר, במקום לקבל תמיכה והבנה, תגרום לכך שאנשים אלו יפחדו ממך ויירתעו ממך.

דבר זה יכול להוביל להתרחקות שלהם ממך, עד לכדי מצב של פרידה אפילו.

אם בני משפחתך או עמיתיך לעבודה הם אנשים מסוג זה, עדיף שתביא להם סיבה אחרת לקשיים השונים, סיבה הנחשבת "לגיטימית". סיבה כזאת יכולה להיות: כאבי ראש, לחץ בעבודה, סחרחורות, פרוייקט שאתה עובד עליו ושמלחיץ אותך וכדומה.

אם תספק להם סיבה כזאת, הם "יבינו" מדוע יש לך קשיים ואתה מצדך הרווחת שהם לא חושבים לעצמם שאתה "משוגע".

בנוגע לקבוצה השנייה, אנשים שאתה לא "מחוייב" אליהם, כמו חברים או אנשים במקום לימודים וכדומה, כלל האצבע הוא שעדיף לא לשתף אף אחד במה שאתה חווה.

אנשים באופן כללי "נרתעים" מאנשים עם בעיות בתחום הנפש. כשהלכת בפעם האחרונה לקופת חולים וראית את השלט "פסיכיאטר" ליד אחת הדלתות - האם ישבת בכיסאות ההמתנה ליד דלת זו?

למה לא?

הסיבה היא, שכרגע יש תוויות רבות לאנשים עם בעיה בתחום הנפש. תוויות הלקוחות מסרטים, מסדרות טלויזיה, מספרים וכדומה. אם תספר למישהו על ההתקפים, הוא יכול באופן "אוטומטי" לשייך אותך לאדם עם "בעיה רצינית" ולהתחיל להתרחק ממך.

חוץ מהתקפי החרדה, אתה לא רוצה גם להתחיל לסבול מבדידות חברתית ומאנשים הנרתעים ממך.

היחידים שאתה יכול לשתף אותם בכך הם רק "חברי נפש" שמכירים אותך לעומק במשך שנים. כאלו שלא "ייבהלו" אם תספר להם על ההתקפים. גם הם, אלא אם כן הם בקיאים ב"עולם הנפש" ומודעים לבעיות שונות, עדיף שלא לספר להם.

לסיכום, באופן כללי עדיף לא לספר לאף אחד על ההתקפים. שיתוף אנשים בהתקפי החרדה עלול להרחיק אותם ממך וליצור סביבך "הילה" של מסכנות וקושי. האנשים היחידים שאותם אולי תרצה לשתף בבעיה הם רק אנשים שאתה מחוייב אליהם, וגם אותם כדאי לשתף רק אם הם יכולים להכיל כזה דבר. או חברי נפש, שכמו עם האנשים שאתה מחוייב אליהם, רק אם הם יכולים להכיל בעיה מסוג זה.

אם אתה מרגיש שאתה חייב "להוציא קיטור" ופשוט לדבר על הבעיה עם מישהו, אתה יכול לפנות לטיפול מקצועי או לפנות לאחד השירותים החברתיים כמו ער"ן (עזרה ראשונה נפשית בטלפון. מספר: 1201).

לדבר עם סביבתך החיצונית על התקפי החרדה יכול לעזור לך בטווח הקצר, אך לטווח הארוך, הדבר עלול להוביל לקשיים רבים, לעיתים בלתי הפיכים.

הנה תגובה שקיבלתי מקוראת על עניין זה:

"כתבה מדהימה וצודקת, לצערי למדתי בדרך הקשה. 
אני אישית שיתפתי, בהצעת הפסיכולוגית, משפחה, חברים בקיצור את כולם. 
אחרי תקופה קצרה מאוד הבנתי את גודל הטעות... ובמיוחד את המחיר עליה. 
קשרים התנתקו, התנהגו אליי כחולה / מפונקת / משוגעת, נימת הקול המרחמת, ראיתי דרך העיניים שלהם את סוף העולם. 
כל הזמן העצימו את הקושי ע"י הזכרת העבר, מה שפעם עשיתי לעומת היום, השוו בין ההווה לעבר בנימת יאוש מוחלטת. 
השאלות "איך את מרגישה?", "את בסדר?", "את מפחדת?".... בכל שיחה העצימו את המיקוד על זה, כאילו זאת מהות חיי. 
במקום להתמודד עם איך להתגבר על זה... הייתי צריכה להתמודד עם דיכאון, בדידות ומסכנות שהסביבה כפתה עליי. 
אלוהים הוא ענק... ובכל יום הוא מחולל ניסים. 
הנס שלי, היום אני מבינה בדיעבד, זה שינוי סביבה חברתית... חידשתי קשרים ישנים, יצרתי קשרים חדשים והקפתי את עצמי בחברות חדשות שמכירות אותי כמו שאני היום. 
פחדתי להיות לבד ולכן עשיתי הכל כדי להקיף את עצמי באנשים... החברים לא רצו אותי ולכן הייתי חייבת חברים חדשים. 
והמשפחה.... עם בעלי והילדים היה המון בעיות בהתחלה, הם לא עטפו אותי, היה להם קשה לקבל ש"הסלע הוא רק חול". 
אבל אני לא ויתרתי עליהם... נלחמתי לתפקד כאישה וכאמא באופן מלא, אני חייבת להם את זה, בזכותם יש לי תקווה..."

 

.

איך לעצור התקפי חרדה

        מתנה מיוחדת!
   מלא את פרטיך להורדה:

שם פרטי
 
אימייל     
      
בהרשמתך תצורף לניוזלטר שיגיע מעת לעת.
      פרטיך לעולם לא יועברו לאדם אחר.